מחשבות על מושג הניצחון במלחמה המודרנית

תקציר מנהלים - המבוי הסתום של הדוקטרינה הקלאסית

בשלוש השנים האחרונות נשמעות פעם אחר פעם הערות מצד פרשנים ואנשי צבא, המזכירים כי האסטרטגיה הישראלית מוכוונת ל"מלחמות קצרות, העברת הלחימה לשטח האויב והכרעה מהירה". בפועל, הציבור הישראלי מוצא עצמו מופתע ומאוכזב שוב ושוב כאשר יעדים אלו אינם מתממשים.

הפער הזה נובע מכך שהתפיסה הקלאסית מבוססת על מלחמות העבר, כגון מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. אלו היו מלחמות בין מדינות ובין צבאות סדירים שפעלו לפי דוקטרינות סדורות. במלחמות אלו, הניהול התבצע על ידי הנהגות מדיניות בעלות תהליכי קבלת החלטות מובנים ובבסיסן עמד שילוב של אינטרסים לאומיים, אידיאולוגיה ומסגרת כלשהי של חוקי מלחמה. במציאות כזו, מושג הניצחון היה חד-משמעי: בסיום המערכה היה ברור מי המדינה המנצחת ומי המדינה שהובסה.

השינוי באופייה של המלחמה: מצבאות סדירים לצבאות טרור

בחמישה העשורים האחרונים אנו עדים לשינוי מהותי בסוג המלחמה, המשפיע ישירות על היכולת להגדיר ניצחון. מלחמות מודרניות, כמו מלחמת לבנון הראשונה והשנייה ומלחמת "חרבות ברזל", שונות בתכלית מהמודל הקלאסי.

המאפיין המרכזי של המלחמות הללו הוא העימות בין מדינה לבין "צבא טרור". ארגונים אלו (כדוגמת חיזבאללה, חמאס ודאעש או ה PKK בתורכיה, ה FARC בקולומביה)פועלים כ"מדינה בתוך מדינה" ללא תיחום גיאוגרפי ברור, ללא מחויבות לחוק הבינלאומי וללא כפיפות להסכמים דיפלומטיים ואחרים.

אופיו של צבא הטרור מציב אתגרים ייחודיים:

• מבנה וכוח אש: למרות שאינו צבא סדיר, צבא הטרור מחזיק בכוח אדם בהיקף של דיביזיות, המאורגן במסגרות קטנות וניידות גבוהה(כגון חוליות על טנדרים, אופנועים ואמצעי ניוד אחרים), חלקן יחידות ייעודיות כמו ״ציידי טנקים״ (חוליות נ״ט), איסוף מודיעין ואף יחידות קומנדו. שימוש באמצעי פו״ש (פיקוד ושליטה), לא תמיד מתקדמים אבל יעילים.

• אמצעי לחימה: שימוש באמצעי לחימה מתקדמים הכוללים טילי נ"ט מתקדמים ולטווחים ארוכים, כדוגמת ה״אלמאס״ וה״קורנט״, אמצעי ראיית לילה תרמים, כטב"מים, רחפנים ועוד. לעיתים אמצעים שצבאות מודרניים של מדינות אירופאיות מערביות אינם מצוידים בהם.

• שיטות פעולה: היכרות מצוינת עם מרחב הלחימה, התמחות בלוחמת גרילה, ומעל לכל, לחימה בשטח בנוי ומתוך אוכלוסייה אזרחית המשמשת גם כ"מגן אנושי" וגם הפעלתה לצורכם תוך זריעת טרור בקרב אזרחים.

• מניע אידיאולוגי: הארגונים מונעים לרוב מאידיאולוגיה דתית קיצונית, המוטמעת עמוק בציבור היעד ומצדיקה את פעילותם, מה שהופך את הכחדתם המוחלטת לכמעט בלתי אפשרית.

עם זאת חשוב לציין שעקב אכילס של אותם צבאות טרור, כמו גם צבאות סדירים, ככל שהם גדלים הרי שהחתימה שהם משאירים בשטח, קרי לוגיסטיקה, הפעלת מערך טילים מסוגים שונים שדורשים תחזוקה והיערכות לירי בדגש על טילים בליסטים, גדולה ומסורבלת ומן הסתם מאפשרת ליחידות האיסוף של הצבא הסדיר שנלחם בהם, לאסוף מודיעין ולייצר מטרות לתקיפה.

האסימטריה החדשה ומלחמת התודעה

המושג "מלחמה א-סימטרית" דורש כיום הגדרה מחדש. אין מדובר רק בפער בין צבא גדול לצבא קטן, אלא בעימות בין מדינה ריבונית לצבא טרור שאינו נופל ממנה לעיתים באיכות אמצעי הלחימה שמצויד בהם. במערכה זו, דווקא היותו של ארגון הטרור "נחות" לכאורה, הופכת ליתרון תודעתי.

הארגון מנצל את האסימטריה כדי לייצר נרטיב של "התנגדות" (מוקוואמה) וקיפוח. כך למשל, חיזבאללה מציג עצמו כ"מגן לבנון" מול הפולש הישראלי , בעוד שבפועל הוא משמש כזרוע ביצועית (פרוקסי) של איראן, שמטרתה שימור משטר האייתולות, הפצת המהפכה השיעית איסלמית והשמדת מדינת ישראל. מערך התודעה הזה נועד בין היתר לייצר את התפיסה ש"לא ניתן להרוג רעיון", ולכן לא ניתן להגיע להכרעה מוחלטת אלא אם ייהרג המחבל האחרון – יעד שאינו בר השגה.

הגדרה מחדש של הניצחון

לאור המציאות המורכבת הזו, נדרש מהדרג המדיני והביטחוני במקרה שלנו ממשלת, לנסח מחדש את מושג הניצחון. הניצחון במלחמה מודרנית אינו עוד טכס כניעה רשמי, אלא נגזרת ישירה של הגדרת מטרות מלחמה מדויקות. הריבון, הצבא והעם זקוקים להגדרות ברורות: למה יוצאים להילחם ומהו "קו הסיום". ברגע שמטרות המלחמה שהוגדרו מראש מושגות – זהו הניצחון. וכך נבנה הנרטיב שיוצג לציבור ולעולם. ללא הגדרות ברורות של יעדים ברי השגה, לא ניתן לייצר תמונת הכרעה בעידן שבו הנרטיב ומלחמת התודעה תופסים מקום מרכזי כל כך.

הציבור חייב לראות ולהשתכנע שהושגה תוצאה ברורה וחד משמעית של ניצחון. זה חשוב לחוסן הכללי וליכולת להתמודד מול מלחמת התודעה בדגש על הרשתות החברתיות. אני חושב שהזירה הזאת – זירת מלחמת התודעה - עדיין לא מופנמת כזירת לחימה חשובה כמו כל זירת לחימה אחרת. זהו אתגר גדול שעתיד להשפיע על הכרעת מערכות צבאיות.