הסכם עם לבנון - האופציה שטרם נוסתה

הסכם עם לבנון: האופציה שטרם נוסתה

כתב: גדעון הררי

רקע

מלחמת "שאגת הארי" (כתושב הגליל העליון, אני מתעקש לקרוא לזה מלחמה) הופסקה בכפייה על ידי ארצות הברית, כמו שכתבתי בעבר, ,ברגע שאין זהות אינטרסים בינינו לבין ידידתנו, הרי שהאינטרס האמריקאי מנצח. הלחימה הופסקה טרם השלמת תכנית המלחמה של צה״ל, שאמנם לא כללה את פירוק או השמדת חיזבאללה, זה מעולם לא עמד על הפרק בסבב הזה, מפני שזה יכול להתבצע רק כחלק ממהלך מדיני ומניתוק חיזבאללה ממקורות המימון שלו באיראן. המהלך הצבאי הנכחי נועד לייצר מנוף לחץ משמעותי על ממשלת לבנון מחד ומאידך להחליש את חיזבאללה באופן משמעותי ולייצר את האופציה למהלך מדיני. מטרה זו הושגה באופן חלקי. חיזבאללה נותר יחסית בודד במערכה ונתון תחת לחץ כבד של אבדות, אובדן שטח וערעור האמון בו חלקית גם על ידי השיעים עצמם. מצב זה מחזק את ההזדמנות שנוצרה להסדר מדיני עם לבנון מחד, ומאידך מייצר סיכון שלנוכח המצוקה אליה נקלע חיזבאללה, הוא עלול ליזום מהלך שיצית מלחמת אזרחים חדשה בלבנון.

הנשיא ג'וזף עוון (מארוני) וראש הממשלה נוואף סלאם (סוני) מייצגים דור חדש של מנהיגים בפוליטיקה הלבנונית החותר לשינוי אמיתי במדינה ופחות מחויבים לסדר הישן. נבי ברי (שיעי), יו"ר הפרלמנט ומנהיג תנועת אמ"ל נותר דמות מפתח בקרב השיעים, מוכר כפרגמטי שורד פוליטי מקצועי ומקובל על חיזבאללה, ברי עשוי לשמש כמתווך שישתף פעולה בעיקר למען תועלתו האישית ושרידות תנועת אמ״ל, כפי שנהג בעבר מול ישראל.   המו״מ הישיר עם לבנון שאנו מצויים בראשיתו הוא הזדמנות שישראל חייבת להיות המובילה בה כשארצות הברית היא נותנת החסות ותו לא. דבריו היום, של אחמד א-שרע, נשיא סוריה בדבר רצונו לחתום על הסדר ביטחוני עם ישראל, אף מחזקים את ישראל בבואה לדון עם ממשלת לבנון ובלבד שממשלת ישראל אכן תתפוס את עמדת ההובלה במהלכים המדיניים.

הקלף הסעודי ושינוי הפרדיגמה

ישראל צריכה להזמין את ערב הסעודית להיות שותפה שווה בניהול המשא ומתן עם לבנון ו״להוציא מהארון״ את הקשר המתקיים באופן גלוי למחצה בין שתי המדינות. שיתוף הסעודים במו״מ יספק להם תירוץ להפסיק להציב את הסוגייה הפלסטינית כמכשול במערכת היחסים עם ישראל ולהתמקד באינטרס המשותף של הסדרה בלבנון, נושא חשוב יותר לאינטרס הסעודי. ערב הסעודית, מעורבת בנעשה בלבנון בחמישים שנים האחרונות, הן בגיבוש הסכם טאיף שנחתם בפועל ב 1991 וסיים רשמית את מלחמת האזרחים בלבנון, הן בתמיכתה ברפיק אל חרירי לראשות ממשלת לבנון ובתמיכתה בעדה הסונית.

ישראל וערב הסעודית חולקות אינטרסים בהשכנת שלום בין ישראל ולבנון ובשיקום לבנון כמדינה ריבונית. האינטרסים העיקריים העומדים על הפרק:

·      בלימת ההשתלטות האיראנית, מדינית ודתית על לבנון באמצעות מיגור חיזבאללה.

·      מיצוב ערב הסעודית כמנהיגת ומגינת העדה הסונית.

·      הצבת אלטרנטיבה חזקה מול ההשפעה הטורקית בסוריה.

·      הובלת השיקום והפיתוח הכלכלי של לבנון.

·      שת״פ טכנולוגי וביטחוני עם ישראל בתחומי הצבא, חקלאות, מים והייטק.

·      יצירת קואליציה עם ישראל והמדינות הסוניות המתונות במפרץ הפרסי.

·      חיסול תעשיית הקפטגון שפוגעת בחברה הסעודית.

מקומה של ארצות הברית

ארצות הברית צריכה ליטול חלק במו״מ עם לבנון, כנותנת חסות. הסכם כזה שיוביל גם להסכם בין ישראל וערב הסעודית הוא אינטרס ראשון במעלה במסגרת בניית הציר ההודי מזרח תיכוני של ארה״ב. אולם הניסיון המצטבר עם הממשל הנכחי מלמד אותנו, ראשית שצוות המו״מ האמריקאי, פועל בחופזה כדי לחתום על הסכמים מבלי לסגור את כל הקצוות, ולגמרי לא מתאים למזרח התיכון בו כל הסכם חייב להיות סגור לפרטי פרטים.

שנית, חשוב שנבסס ההרגל ביננו לבין שכנינו שאנו מדברים ישירות אחד עם השני ולא באמצעות מתווכים שרחוקים מהתרבות, המנהגים ומהאינטרסים שלנו בשכונה שלנו.

ואחרון, האמריקאים אמנם מעוניינים להגיע להסדרים בין ישראל לשכנותיה ולהרחבת הסכמי אברהם, אבל אין להם את הקשב שנדרש לשם כך.

הגישה הישראלית

ישראל מגיעה למשא ומתן מתוך עמדת כוח, כמעצמה אזורית צבאית וטכנולוגית, ועם מנופי לחץ על חיזבאללה ולבנון. אבל עלינו לאמץ גישה של ענווה ואורך רוח ולא לצאת בהצהרות והתניות מוחלטות או מאיימות. עלינו לתפוס עמדת הובלה בחתירה לחתימה על הסכמי שלום בסוף הדרך, אבל יתכן שבדרך נכון וצריך לחתום על הסדר אי לוחמה או סוג אחר, שיאפשר לצד השני להסכים לו וגם להתמודד אתו מול הציבור בארצו. זה נכון ללבנון כמו גם סוריה.

לאתר המחבר: www.gidiharari.com